החלטה בתיק רע"ב 697/13

השופט א' רובינשטיין:

א.        בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מחוז מרכז (השופטת רג'יניאנו) מיום 11.1.13 בגדרו נדחתה עתירת המבקשת להורות על המשך החזקתו של המשיב בהפרדת יחיד. יוער כבר עתה, כי המשיב מוחזק בהפרדה החל מחודש נובמבר 2008, קרי - קרוב לארבע שנים ומחצה.

רקע

ב.       המשיב הורשע, במסגרת הסדר טיעון, בקשירת קשר לביצוע רצח, בהחזקת אמצעי לחימה, בתקיפת שוטר ובעבירות נוספות. ביום 22.4.07 נגזרו עליו אחת עשרה שנות מאסר, אותן הוא צפוי לסיים לרצות (במלואן) ביום 30.8.16.

ג.       כאמור, המשיב מוחזק בהפרדת יחיד, בהתאם להוראות פקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], תשל"ב-1971 (להלן הפקודה), החל מיום 17.11.08, ועניינו מובא מעת לעת, מדי שישה חודשים, בפני בית משפט, בהתאם להוראות הפקודה.

ד.       לקראת סיום תקופת החזקתו האחרונה של המשיב בהפרדה, נערך דיון בעניינו אצל ועדת הפרדות מחוז מרכז של שרות בתי הסוהר. בסיכום הדיון מיום 1.11.12 נאמר, מפי היועץ המשפטי, כי "לאור מכלול נתוני האסיר והחומרים שנאספו בעניינו בעיקר הערכת מודיעין בדבר הסיכון העולה ממנו לביטחון שלום האסירים, הסדר והמשמעת כמו קשריו העבריינים, מעמדו וסכסוכים הקשורים לשמו. כל אלה מקיימים עילה חוקית להמשך החזקתו בהפרדה". הוחלט לאשר פניה לבית המשפט המחוזי להמשך החזקתו של המשיב בהפרדה בעילה של שמירה על שלומו ושלום אחרים ושמירה על הסדר והביטחון בבית הסוהר.

ה.       המבקשת עתרה לבית המשפט המחוזי ב"בקשה דחופה להארכת תקופת החזקה בהפרדה". בבקשה זו נטען, כי הצורך בהחזקת המשיב בהפרדה נובע ממידע מודיעיני רב המצביע על מעורבותו של המשיב בארגון פשיעה ובסכסוכים ועל כוונות פגיעה בו ומצדו באסירים אחרים; מהערכת גורמי שירותי בתי הסוהר, כי על מנת להבטיח את שלומו, בריאותו ובטחונו של המשיב ושלומם של אסירים אחרים, אין מנוס מהחזקתו בהפרדה; ומהצורך למנוע פגיעה ממשית במשמעת ובאורח החיים התקין בבית הסוהר.

ו.       בהחלטה מיום 11.1.13 (מפי השופטת רג'יניאנו) נדחתה הבקשה. בית המשפט המחוזי עמד על הצורך בקיומה של עילה מהעילות המנויות בפקודה על מנת להצדיק את המשך ההפרדה, על הצורך בבחינת חלופות נוספות, פוגעניות פחות, שישיגו את תכלית ההפרדה, ועל כך ש"ככל מתארכת תקופת ההפרדה גדל הנטל המוטל על המבקשת ועליה להצביע על טעם של ממש בהמשך ההפרדה". נאמר, כי לא הוצג מידע "המעלה חשש לפגיעה של המשיב או מי מטעמו באנשי סגל", וכי "השתייכותו של אסיר לארגון פשיעה אינו מקים עילה להחזקתו בהפרדה ויש לבדוק אם המידע בעניינו מקים את אחת מעילות ההפרדה". צוין, כי "בחינת המידעים מעלה כי רובם מתייחסים לבני משפחה של המשיב, להלכי רוח ולקשרים בין עבריינים ואינם רלוונטיים למשיב", וכי "לא ניתן להתעלם מדברי הקמ"ן שהבקשה אינה מבוססת על סכסוכים של המשיב עם אסירים אחרים, ולא בכדי". בית המשפט ציין, כי לא הוצג מידע שיש בו לבסס את העילה שעניינה "פגיעה ממשית במשמעת ובאורח החיים התקין בבית הסוהר", ובאשר לעילה שעניינה "שמירה על שלומם או בריאותם של האסיר או אסירים אחרים" נאמר כי "לא התרשמתי שישנם איומים קונקרטיים על חיי המשיב המחייבים המשך החזקתו בהפרדה כדי להגן על שלומו ולא חשש לפגיעה של המשיב באסיר אחר". כן צוין, כי לא נבחנו חלופות אחרות על ידי המבקשת. על רקע זה, נדחתה עתירת המבקשת להורות על המשך החזקתו של המשיב בהפרדה.

הבקשה

ז.       מכאן בקשת רשות הערעור, בה נטען, ראשית, כי ספק אם ההלכה, לפיה רשות ערעור תינתן אך בעניינים עקרוניים הנושאים השלכות רוחב משמעותיות, חלה על בקשת רשות ערעור על החלטה שניתנה בבקשה לפי סעיף 19ה לפקודה (שעניינה הפרדה בהוראת בית משפט). עוד נטען, כי מקום בו נשקפת מסוכנות לציבור, עשוי הדבר לעורר חשיבות ועניין לציבור באופן המצדיק רשות ערעור. לגוף הדברים נטען, כי שגה בית המשפט המחוזי בהתעלמו מהיות המשיב ראש ארגון פשיעה. בהקשר זה נטען, כי "המשיב מנחה באופן שוטף את חברי הארגון ושותף באופן פעיל במתן הנחיות לביצוע פשעים". לטענת המבקשת, עניינו של המשיב בא בגדר העילה שבסעיף 19ב(5) לפקודה - "מניעת עבירת אלימות, עבירה לפי סימן ב' לחוק מאבק בארגוני פשיעה, או עבירה של עסקת סמים" - שמכוחה ניתן להחזיק אסיר בהפרדה. נטען, כי שחרורו של המשיב מהפרדה עלול להביא להעצמת פעילותו ולהגברת מעורבותו בארגון הפשע. המבקשת מוסיפה וטוענת, כי שגה בית המשפט המחוזי בקבעו שהמידע המודיעיני אינו רלבנטי באשר הוא מתייחס לבני משפחתו של המשיב. נטען, כי במידע זה יש כדי ללמד על פעילותו של ארגון הפשיעה. עוד נטען, כי שגה בית המשפט המחוזי בקבעו כי הסכסוכים בין המשיב לבין אסירים אחרים אינם מהוים עילה מספקת להמשך החזקתו בהפרדה; כנטען, בעדותו של קצין המודיעין, עליה נסמך בית המשפט המחוזי בהקשר זה, נאמר כי הבקשה אינה נסמכת רק על סכסוכים אלה, אך לא נשלל קיומם. לטענת המבקשת, שגה בית המשפט המחוזי בקבעו כי לא נעשו מאמצים לבדיקת חלופות. בהקשר זה נטען, כי שרות בתי הסוהר הציע למשיב למסור שם של אסיר נוסף איתו הוא מוכן לשהות בהפרדה זוגית, אולם המשיב סרב. התבקש סעד זמני, לפיו יוחזק המשיב בהפרדה עד להכרעה בבקשת רשות הערעור.

ח.      בתגובת המשיב מיום 30.1.13 (לפי החלטת השופטת חיות מיום 28.1.13) נטען, כי הבקשה אינה חורגת מעניינו הפרטי של המשיב, וככזו אינה מצדיקה רשות ערעור. עוד נטען, כי בית המשפט המחוזי "נהג בהתאם להוראות החוק והנחיות בית המשפט העליון", וכי "היה ער למצוות המחוקק לפיה יש לעשות שימוש בהשמת אסיר בהפרדה רק כאמצעי אחרון". נטען, כי ידיה של המבקשת לא היו נקיות שעה שטענה כי קיים מידע המצביע על כוונת המשיב לפגוע בסגל בית הכלא, ולאחר מכן טענה כי הדברים נכתבו "בטעות". עוד נטען, כי אין מקום להתערב במסקנתו של בית המשפט המחוזי באשר לסכסוכים של המשיב עם אסירים אחרים, ומסקנתו באשר לאי בדיקת חלופות. לבסוף נטען, כי המשיב לא הורשע בעבירה על חוק המאבק בארגוני פשיעה, וכי יש ליתן משקל לפרק הזמן הממושך בו שוהה המשיב בהפרדה.

ט.      בהחלטת השופטת חיות מיום 30.1.13 נקבע כי הבקשה תידון בפני הרכב, וכי החלטת בית המשפט המחוזי תעוכב עד להחלטה אחרת.

הדיון והשתלשלות העניינים לאחריו

י.       ביום 4.2.13 התקיים דיון בבקשה, בו הוצג בהסכמה - במעמד צד אחד - החומר המודיעיני בעניינו של המשיב. כן נשמעו בהסכמה - במעמד צד אחד - אנשי היחידה המודיעינית של שרות בתי הסוהר. בהמשך לדיון ניתנה החלטתנו מיום 4.2.13, בה נאמר כי איננו מקלים ראש בחומר המודיעיני שהוצג, ועם זאת ונוכח העובדה שהמשיב שוהה למעלה מארבע שנים בהפרדה, התבקשה עריכת בדיקה מעמיקה נוספת באשר לאפשרויות של הפרדה זוגית או העברה לאגף שאינו הפרדה.

יא.     ביום 21.2.13 הוגשה הודעת המבקשת, לה צורפה חוות דעת של חטיבת המודיעין בשרות בתי הסוהר. בחוות הדעת נאמר, כי "החומר המודיעיני כמפורט לעיל, יחד עם כמות הסכסוכים הרבה שיש לאסיר ולארגונו עם ארגוני פשיעה אינם מאפשרים שילובו של האסיר שלא באגף הפרדה", וכי נבחנה גם האפשרות לשלב את המשיב באגף השמורים, אך נמצא כי לו סכסוכים עם אסירים אחרים באגף השמור, וכי באגפים אלה מוחזקים אסירים דומיננטיים המשתייכים לארגוני פשיעה אחרים, ועל כן יהיה קושי רב להגביל את פעילותו. באשר להפרדה זוגית נאמר, כי נערך מיפוי ארצי בקרב אסירים המוחזקים בהפרדת יחיד ואותרו שני אסירים שאינם משתייכים לארגוני פשיעה ובעלי מאפיינים המאפשרים שילובם יחד עם המשיב בהפרדה זוגית. נאמר, כי נעשתה פניה למשיב והוצגו בפניו ממצאי הבדיקה, אך הוא דחה את האפשרויות שהוצעו בפניו וטען כי "אף אחד מהאסירים אינו מתאים לו ברמה האישית, מטעמי דת ובשל היותם אסירים מעשנים". צוין, כי המשיב לא "נקט בשמות ספציפיים של אסירים".

יב.      בתגובת המשיב להודעת המבקשת מיום 26.2.13 נאמר, כי עמדת המבקשת לפיה לא ניתן לשלב את המשיב בין למעלה מעשרת אלפים אסירים שמאות רבים מהם אינן משויכות לארגון פשיעה היא בלתי סבירה בעליל. עוד נאמר, כי אחד משני האסירים שהוצעו למשיב סירב להצעת שרות בתי הסוהר טרם הפניה למשיב, ולא ידוע אם האסיר השני הסכים לשהות משותפת עם המשיב. נאמר, כי המשיב הציע מספר אסירים שנפסלו על ידי שרות בתי הסוהר, ומכל מקום "הפרדה זוגית" אינה הפתרון הראוי. נאמר, כי "בחלוף ארבע וחצי שנים ראוי צודק ונכון לאפשר למשיב להשתלב באגף שאינו הפרדה ולו בצורה מדורגת".

הכרעה

יג.       לאחר העיון באנו לכלל מסקנה שלא להיעתר לבקשה, בכפוף לאמור להלן. אכן, בפסיקתו של בית משפט זה ניתן ביטוי לגישות שונות בכל הנוגע לאמת המידה שחלה על מתן רשות ערעור על החלטות במקרים שבהם ההחלטה השיפוטית הראשונה היא בבית המשפט המחוזי (בשונה, למשל, מהשגה על החלטות ועדות שחרורים שבראשן שופט - מכהן או בדימוס), היינו בשאלה האם יש להחיל על בקשות מסוג זה את אמת המידה לפיה נדונות בקשות רשות ערעור על החלטות בתי המשפט המחוזיים בעתירות אסיר אם לאו;ראו רע"ב 9584/10 מוסלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 6.2.11); חוות דעתו של השופט - כתארו אז - גרוניס ברע"ב 425/09 פריניאן נ' פרקליטות המדינה (לא פורסם, 11.3.09); אך השוו: רע"ב 10/06 אטיאס נ' שרות בתי הסוהר(לא פורסם, 9.5.06); רע"ב 1859/12 חג'אזי נ' מדינת ישראל(לא פורסם, 18.4.12)). לכשעצמי, נוטה אני לגישה המקלה, קרי - כאשר אין המדובר בגלגול שלישי "קלאסי", עשויה הנכונות להתערב להיות גדולה יותר (ראו רע"ב 2112/09 עמאראת נ' מדינת ישראל - שרות בתי הסוהר (לא פורסם, 24.3.09)). יוער עם זאת, כי תחושה לא נוחה של קביעת עמדה לפי נוחות הנסיבות עולה כאן, והסדר הטוב והרצינות היו מחייבים כי בעלי דין, והמדינה בראש, יקפידו לדבר "בקול אחד" בדבר הגישה ה"נכונה" לשיטתם (השוו עמדת המדינה והמשיב כאן עם עמדתם ברע"ב 4393/11 מוסלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 8.11.11)). מכל מקום, הבקשה דנן אינה מחייבת הכרעה בין הגישות האמורות, שכן לא ראינו להיעתר לה לגופה.

יד.      אין חולק כי להחזקת אסיר בהפרדת יחיד השלכות קשות עליו, וכי החזקתו בהפרדה צריכה להצטמצם למשך הזמן ההכרחי לכך. ככל שתקופת ההפרדה מתארכת גובר הנטל על המבקש להמשיכה, להצביע על קיומו של צורך חיוני בהמשך ההחזקה בתנאי ההפרדה. דברים אלה מעוגנים בהיגיון ובאנושיות. פועל יוצא של האמור הוא כי קיים הכרח לבחון, מעת לעת, אפשרויות להקלה על תנאי ההפרדה, כגון החזקה בהפרדה זוגית (רע"ב 5674/10 איפרגן נ' שירות בתי הסוהר (לא פורסם, 21.9.2010); רע"ב 1811/11 קזאז נ' שרות בתי הסוהר (לא פורסם, 5.6.11)). ככל שההפרדה מתארכת לשנים, ובודאי לשנים לא מעטות, הנטל על השירות כבד במיוחד.